החלטה בתיק בש"פ 10221/03

1.        זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' טימור) בב"ש 21366/03 מיום 26.10.03 להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.        העורר מואשם בשני אישומים: האישום הראשון מייחס לו ביחד עם אחרים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סכין, נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. האישום השני מייחס לעורר בלבד עבירה של רצח בכוונה תחילה.

3.        העובדות המיוחסות לעורר ושותפיו על פי האישום הראשון הן כדלקמן: ביום 6.9.03 הגיעו העורר וחבריו למועדון לילה באילת. באותה עת שהו שם המנוח וכמה מחבריו. סמוך לשעה 3:00 לפנות בוקר כאשר רקדו המנוח וחבריו ברחבת הריקודים חיבק אחד השותפים לאישומים בכח את אחת הנערות לשם גירוי וסיפוק מיני. המנוח אחז בשותף בידו וביקש ממנו לחדול מכך. השותף אחז בגרונו של המנוח וכתוצאה מכך פרצה מריבה בינו לבין המנוח וחבריו. המאבטחים במקום הפרידו בין הניצים והשותף יצא מהמועדון.

           מחוץ למועדון קשר העורר קשר עם הנאשמים האחרים לתקוף את המנוח וחבריו ולחבול בהם חבלה חמורה. במסגרת הקשר ולשם קידומו נטלו העורר והנאשמים האחרים סכינים אותם החזיקו במכוניתם שלא כדין. כשהם חמושים בסכינים ובאבנים, חמקו לתוך המועדון וזאת מבלי שהמאבטחים שמו לב לכך, והשליכו אבנים אל עבר המנוח וחבריו וזאת בכוונה לגרום להם חבלה חמורה. העורר והנאשמים האחרים המתינו מאוחר יותר למנוח ולחבריו מחוץ למועדון ורדפו אחריהם כשהם חמושים בסכינים. אחד הנאשמים אף תקף את חברו של המנוח וגרם לו חבלה של ממש.

           במועד מאוחר יותר, כאשר יצאו יתר בני החבורה של המנוח מהמועדון, הבחינו בהם העורר ונאשם 2, ובמסגרת הקשר האמור ולשם קידומו ניסו לפגוע בהם בכוונה לגרום להם חבלה חמורה באמצעות מכונית הנהוגה בידי העורר. בני חבורת המנוח אשר הבחינו במכונית המנסה לפגוע בהם השליכו לעברה אבנים ופגעו במכונית.

4.        על פי האישום השני, שעות ספורות לאחר התקרית המתוארת לעיל, חזרו העורר וחבריו לדירתם באילת. למקום הגיעו גם המנוח וחבריו כשהם מצוידים במקלות ובמוטות ברזל ושוב פרץ סכסוך אלים בין שתי הקבוצות היריבות. במהלך המאבק נתקל העורר במנוח כשבידו סכין. העורר התגבר על המנוח, הוציא מידו את הסכין ודקר אותו למוות בחזהו. מיוחס לו כי המית את המנוח בכוונה תחילה.

5.        בית המשפט המחוזי מצא כי קימות ראיות לכאורה להרשעתו של העורר שדי בהן לצורך מעצרו עד תום ההליכים. הוא מסתמך על הודעותיהם של מספר רב של עדים המפורטים בהחלטתו לגבי ארועי האלימות שהתרחשו בין שתי הקבוצות, אשר קדמו למעשה ההמתה של המנוח.

           אשר לארוע הרצח, העורר אישר בהודעתו כי בני החבורה היריבה רדפו אחריו, זרקו עליו דברים שונים והיכוהו בראשו עם אלה וכי הוא חטף סכין מידי אחד מהם. בהודעותיו הוא מתכחש לכך שהוא אחראי להמתת המנוח. אולם הראייה העיקרית הקושרת את העורר למעשה הרצח קשורה בעדויות המדובב עמו שוחח בכלא. מהודעות המדובב מיום 16.9.03 עולה כי העורר הודה בפניו שהוא זה אשר דקר את המנוח. כן הוגשו תמלילי שיחות בין המדובב לעורר, המחזקים את הודעות המדובב בפרטים שונים. מעבר לכך, כאשר הציגו החוקרים בפני העורר את דבריו בפני המדובב הוא לא התכחש לאמירתם, אלא טען שאמר דברי שקר. מאותו שלב ואילך אף סירב לשתף פעולה עם גורמי החקירה ושמר על זכות השתיקה. אישוש מסוים נוסף למעורבותו בעבירת ההמתה של המנוח נמצא גם בעובדה כי העורר לא חזר לשהות בביתו לאחר הארוע, וזאת כדי להקשות על המשטרה את איתורו. מכל אלה הסיק בית המשפט המחוזי על דבר קיומן של ראיות לכאורה לעבירת הרצח המיוחסת לעורר. כן קבע כי נוכח המעשים המיוחסים לעורר, מסוכנותו העולה מהם אינה מצדיקה את שחרורו בחלופת מעצר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

6.        בא כוח העורר ניסה לקעקע את קביעתו של בית המשפט המחוזי בענין קיומן של ראיות לכאורה כנגד מרשו, ובמיוחד הצביע על חוסר האימון שיש לדבריו לרחוש להודעות המדובב ועל העובדה כי התמלילים אינם משקפים כשלעצמם הודאה מלאה של העורר במעשה ההמתה של המנוח. הוא ביקש כי תוחל על מרשו חלופת מעצר, בין היתר, על רקע העובדה שהמנוח הוא זה אשר הגיע למקום כשהוא מצוייד בסכין. כמו כן הצביע על היותו של העורר חסר עבר פלילי.

7.        בחנתי את חומר הראיות שבידי התביעה ונחה דעתי כי צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי ישנן  ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר ובכללן עבירת הרצח. בתמלילי השיחות המוקלטות בין העורר למדובב, נשמע העורר קושר עצמו לרצח בפרטים מסוימים; המדובב עצמו מוסר בהודעותיו פרטים המערבים את העורר במעשה ההמתה שלא היה יודע למוסרם אלמלא שמע אותם מפי העורר. בהודעתו האחרונה של המדובב מיום 16.9.03 (שעה 19:45) מתואר כי העורר הודה מפורשות כי דקר את המנוח. לאחר שגורמי החקירה מעמתים את העורר עם חומר ראיות זה הוא אינו נותן לכך כל הסבר ואינו מעמיד גרסה נגדית אלא טוען כי אמר דברי שקר ולאחר מכן בוחר לשתוק. משקלם המצטבר של כל מרכיבי הראיות האמורים מספק את התשתית הנדרשת לצורך מעצר העורר עד  תום ההליכים.

8.        הצדק עם בית המשפט המחוזי גם במסקנתו כי אין מקום לשחרור העורר בחלופת מעצר. המדובר בנאשם אשר לקח חלק דומיננטי בארועי האלימות נשוא העבירות בכתב האישום. מסוכנותו כפי שעולה משורת המעשים המיוחסת לו, אשר בשיאה גם מעשה של המתת אדם, אינם מתירים את שחרורו בחלופת מעצר בלא פגיעה באינטרס ההגנה על שלום הציבור ובטחונו. כמו כן, אין להשוות את דינו של עורר זה לדינם של שותפיו אשר שוחררו בתנאים אלה ואחרים, וזאת מחמת השוני הברור בהיקף ובחומרה של העבירות הפליליות המיוחסות לו ביחס לאלה המיוחסות לשותפיו.

           ממכלול הטעמים האמורים, הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשס"ד (24.12.03).

                                                                               ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: